להלן כמה רשמים מהמפגשים המקונים שנולדו עקב המשבר הנוכחי. אולי כמה דברים טובים יצאו ממשבר הקורונה. לדעתי כל נושא הלמידה המקוונת יקבל בתקופה הקרובה דחיפה משמעותית. נכון, כרגע הפעילות, גם אצלי היא תוצר של מצב חירום, והכל נלמד ונעשה תוך כדי תנועה, אז סביר להניח שיש הרבה תסכול בקרב הורים ומורים מכל נושא הלמידה המקוונת. ועדיין נלמדים ונרכשים כאן כלים שיכולים להיות להם שימושים מגוונים בהמשך.
ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, היא משנה את הגדרות המרחב והזמן שלנו, ומאפשרת לנו לייצר תחושת נוכחות אחד עם השני, גם אם אנחנו לא ממש נצבים בחלל אחד.
האתגר שלי היה להצליח לייצר את אותה "תחושת נוכחות" שיש במפגש הבלתי אמצעי שלא פשוט להשיג אותה במרחב הווירטואלי. לכן, חיפשתי כלים שאינם רק כלי תקשורת כמו זום או סקייפ אלא מה שמייצר מציאות רבודה או חלל וירטואלי שבו השחקנים ממש פועלים, יושבים ליד אחד ליד השני בכיסאות, מסתכלים בדפים ומגלגלים קוביות.
אני משער שאפשר ליצור גם כיתה וירטואלית שיש בה תחושת נוכחות בחלל משותף.תחשבו רגע איזה שינוי אדיר, וכמה לחץ ועומס זה יוריד ממערכת החינוך אם לא כל התלמידים יצטרכו להיות כל יום בבית הספר, אלא נאמר יום – יומיים בשבוע חלק יהיו בבית וילמדו באופן מקוון, וכמה משאבים יתפנו לטיפול בתלמידים מתקשים בתחום אחד, וכאלה המתקדמים בתחום אחר. ודווקא ההפרדה בין החלל המציאותי לחלל הוירטואלי, תאפשר הפרדה טובה יותר בין פעילות פנאי ללימודים, וקשב ועניין רב יותר בתחומי הלימוד. משבר הקורונה יעבור, אבל עוד בערך חמש שנים ככה תראה כיתת הלימוד בעידן הנוכחי.
עד כאן כמה השגות פילוסופיות על המצב הנוכחי 😎