את הרפתקאות המבוכים ודרקונים שלי אני תמיד כותב לפני ואחרי המפגש, לא בהכרח כמו שכותבים רומן. לעיתים השחקנים פשוט מוסיפים רעיונות וסיפורים משלהם לסיפור שלי או לוקחים אותו למקומות שבכלל לא חשבתי עליהם.
אחרי המפגש אני כותב אותם ומשלב אותם בהרפתקת מבוכים ודרקונים עם קבוצות אחרות. הרבה פעמים אני לוקח סיפורים ומניח אותם על לוח המשחק. כמו על לוח שחמט, לעיתים הסיפור הוא משבצת שאם השחקן דורך עליה הוא נכנס לסיפור הזה. לפעמים הסיפורים הם כמו כלי משחק שאני והשחקנים מזיזים אותם לסירוגין.
ולפעמים אני פשוט לוקח סיפור מוכר ומשבץ אותו במקום ובעולם אחר, כמו העץ המוזר הזה שהשחקנים שלי פגשו כשירדו לשאול, עץ מוזר שנפל מגן עדן והפך להיות במקום "עץ הדעת", "עץ הגאווה" ואיים להפוך אותם לפרחי חמנייה…
הציור בתמונה הוא של הצייר הפולני זדיסלב בקסינסקי (Zdzisław Beksiński)
תרשים סיפורי הפונדק מתוך "טירת הגורלות המצטלבים" של איטאלו קאלוינו.
אם אהבתם, מצאתם את התוכן בעל ערך, יש לכם הגיג או מחשבה משלכם על העניין הסטורטלינג, אשמח לשמוע ממכם למטה בתגובה.